תרגום חדש | "תרגילים בסגנון", מאת רמון קנו

שמחה לבשר על צאת תרגומי לספר "תרגילים בסגנון" של רמון קנו, מייסד תנועת האוליפו (OULIPO) הצרפתית. הספר יראה אור בהוצאת מקום לשירה.

כריכה תרגילים בסגנון רמון קנו

איור הכריכה: גיא בן ארי

אז מה זה "תרגילים בסגנון"? קטע מתוך ההקדמה לספר: 

תרגילים בסגנון הוא אחד מהספרים החשובים והידועים שכּתב רמון קנו (1976-1903), סופר, משורר וממייסדי תנועת האוּלִיפּוֹ (OULIPO) הצרפתית. מעטים מכירים את ספרות האוליפו בכלל ואת יצירתו של קנו בפרט, זאת על אף ההשפעה הרַבּה של היצירות הללו על הספרות המודרנית. מבּין חברי הקבוצה ידוע בישראל בעיקר ז'ורז' פרק, שחמישה מספריו ואף קובץ מחזות מִשלו תורגמו לעברית — ועדיין מעטים יודעים לשייך את כתביו למכלול יצירתה של אותה תנועה ספרותית שצמחה בצרפת בשנות ה־ 60 של המאה ה־ 20.

רמון קנו, עורך בהוצאת "גאלימר" ואחד מפּליטי התנועה הסורֵאליסטית הקים את התנועה יחד עם פרנסואה לה־ליאונה ב־ 1960 מתוך רצון להקים מעבדה ספרותית שתשלב את שתי אהבותיו, ספרות ומתמטיקה. תנועת האוליפו, ששמה מורכב מראשי תיבות שמשמעם "סדנה לספרות פוטנציאלית" (Ouvroir de litérature potentielle) היא למעשה מעבדה לחקר הספרות; מטרתם של החברים בקבוצה, חלקם מתחום הספרות וחלקם מתחום המדעים המדויקים, הייתה לחפש דרכים חדשות לכתיבת ספרות דרך פיתוח תהליכי כתיבה חדשניים ותוך מתיחת גבולות השימוש בשפה (השפה במובנהּ הבלשני והגולמי ביותר, כפי שמִספרים הם חומר הגלם של המתמטיקה). לפיכך חברי הקבוצה ביקשו ליצור מעבדה שבּהּ האובייקט המחקרי הוא הטקסט הספרותי שבּוֹ נערכים ניסויים שמטרתם לחשוף את מהותו ואת הפוטנציאל הגלום בו. הלכה למעשה, מדובר בפיתוח טכניקות, משחקים ו"אילוצים", שמצד אחד מגבילים את הכותב ומצד שני משחררים אותו מכבלי השפה המוּכּרת, האוטומטית ומובילים אותו ליצירת טקסט שאינו נובע מהתעלוּת הנפש או מהשראה שרירותית, אלא ממנגנון שהכותב מייצר בעצמו או יחד עם חברי הקבוצה.

[…]

תרגילים בסגנון הוא ההתגלמות המובהקת ביותר של רעיונות האוליפו. בהקדמה למהדורה מחודשת לספר שראתה אור ב־ 1963 העיד קנו שהרעיון לספר עלה בדעתו עוד ב־ 1930 בשעה שנכח בקונצרט מוזיקה קלסית ושמע את "אמנות הפוגה" של באך. האפשרות לפתח "נושא", תמה פשוטה לאינספור וריאציות ריתקה אותו והובילה אותו לבחון האם ניתן להמיר את הטכניקה הזאת מתחום המוזיקה לתחום הספרות. התוצאה לפניכם: הספר מתחיל בסיפור קצר, בנלי וסתמי על אודות בחור צעיר ומשונה שנקלע לריב עם אדם אחר באוטובוס — זה "נושא" היצירה. בהמשך הספר מציג לא פחות מ־ 99 וריאציות לאותו הסיפור. זהו ניסוי בלשני־ספרותי, לרגעים אף אנתרופולוגי, שמעורר אצל הקורא תגובות שנעות בין השתאוּת לצחוק. גם אם היומרה שבבסיס הניסוי בספר עלולה להישמע בתחילה תמוהה (מדוע לכתוב, או לקרוא, 99 גרסאות של אותו הסיפור?) התוצאה מתגלה כמפתיעה, משעשעת, לעתים מוזרה, אך בשום אופן לא משעממת.

[ההקדמה המלאה בספר]

טעימה מהספר:

תרשומת

בקו S בשעת עומס. טיפוס כבן עשרים ושש, כובע רך עם שרוך במקום סרט, צוואר ארוך מדי שנראה כאילו מתחו אותו כלפּי מעלה. אנשים יורדים. הטיפוס הנ"ל מתרגז על השכן לידו. הוא מאשים אותו שהוא דוחף אותו בכל פעם שמישהו עובר. טון מייבּב שמנסה להישמע מרושע. ברגע שמתפנה מקום הוא מזנק עליו מיד.

שעתיים לאחר מכן אני פוגש אותו שוב בכיכר רומא ליד תחנת הרכבת סן לזר. הוא בחברת ידיד שאומר לו: "אתה צריך להוסיף עוד כפתור למעיל שלך" ומסביר לו היכן (בצווארון) ומדוע.

בקצב כפול

באמצע היום ובשעת צהריים טיפסתי ועליתי על הרמפה ועל הכבשׁ האחורי של האוטובוס והרכב לתחבורה ציבורית הצפוף והמלא עד אפס מקום של קו S, הקו שמתחיל בכיכר קוֹנטרֶסקַרפּ ומסתיים בשַׁמְפֶּרֶה. צפיתי והבחנתי בבחור ובעלם צעיר לימים, מגוחך למדי ודי טיפשי למראה: צוואר צר וקנה כחוש, פתיל וחבל מסביב לכובע ומגבעת. לאחר הדיפות ודחיפות הוא אומר ומצהיר בקול ובטון מתבכיין ומייבּב שהשכן והנוסע שלידו דוחף אותו ומציק לו בכוונה ובזדון בכל פעם שמישהו יורד ויוצא. לאחר שהדברים נהגו ונאמרו הוא מזנק ומסתער לעבר מושב וכיסא ריק ופנוי.

שעתיים לאחר מכן ומאה עשרים דקות מאוחר יותר אני פוגש בו ורואה אותו שוב בכיכר רומא וליד תחנת הרכבת סן לזר. הוא נמצא עם חבר ורֵעַ שמייעץ לו ומשדל אותו להוסיף ולתפור עוד כפתור ודִסקית למעיל ולשכמייה.

סדר מבולבל

מגוחך אדם צעיר, כשעליתי אוטובוס אחד על יום של קו S צפוף נמשך למעלה שאולי צוואר מוארך, על הכובע חבל הבחנתי. יהיר ומתבכיין בקול שעמד לידו עם אדון להתווכח הוא התחיל. על שום שדחף אותו פעם כל שאנשים יורדים. פנוי ומתיישב הוא מזנק לעבר מושב לאחר שסיים.

ברומא (כיכר) אני פוגש אותו מאוחר יותר שעתיים למעילו כפתור להוסיף לו חבר מייעץ.

גב הספר

הסופר הידוע X, שאנו חבים לו יצירות מופת רבות שקד לברוא ברומן החדש שלו, הכתוב בסגנונו הצלול והייחודי, קולאז' של דמויות מהוקצעות ובלתי נשכחות הפועלות בסביבה שנופיה מוּכּרים לכול. במרכז העלילה פגישה מטלטלת באוטובוס בין גיבור הרומן לבין דמות מסתורית, שמתקוטטת עם כל מי שנקרֶה בדרכה. בפרק הסיום עלילת הספר מעמתת את אותו ברנש מסתורי עם חבר, מומחה בענף האָפנה, שמעניק לו עצה שעשויה לשנות את מהלך חייו. זהו רומן מפעים ויוצא דופן על נקודות המפגש של החיים, פרוזה שהיא שירה צרופה. בהעזה רבה הסופר X מוליך את כשרונו האדיר לאזורים חדשים בכתיבתו.

הרכָּבַת מילים

באותו היום אוֹטוֹבּוּסתי בִּשְׁעַתעוֹמְסיוּת לזמן־מרחב צהרי־פָּריזונטיאלי. בשכנות אליי עמד ארוכצוואר שְרוֹכסביבכוֹבעני ומתנשא, שאמר לאישפְּלוֹני: "אתה דוחֵפאותי אִמלוֹכפַּתלְך". לאחר שפּלט זאת מפיו הִתְמוֹשָברֵיקב בלהיטות. באזורזְמניה מאוחרת יותר ראיתי אותו מסנלזֶר עם אלמוני שאמר לו: "כדאי לך לְכַּפְתוֹנוֹסְפֵר את המעיל שלך", והחל להרצוֹתלוֹת מדוע.

ווּלגרי

צְ'מָה, בְּאָחַצְרֶה אָחַצְרֶה וָחֵצִי כָּכָה אָנְבַּה לַתַּחֲנָה. קִצֵּר אָנְבַּה, אָנִמְשָׁלֵם לָנָהַגוֹס, פִיתוֹם יָנִי מוּל אַפַּרְצוּפְשְׁלִי מָנִירוֹאֶה? אֵזֶה אַבָּל אִים פַּרְצוּפְתַּחַת, בְּאִמָּשְׁלִי נִירַה כְּמוֹ לוּלָב אִים כּוֹבַה מָאַף אָפַן אִים חוּט, יָנִי שְׁמוֹק חָבַלְךָ לָזְמַן. אָזַנִי סְתַכֵּל אָלַיו כִּילוּ לוֹ בָּלִי טוֹב בַּאַיִן וְפִיתוֹם מָנִירוֹאֶה! הָחַתְכַת זֶבֶל אָזֶה צוֹאֶק אַל מִישׁוּ אַחֵר, יִנָאַל דִינָק! אָז אָאוּ אוֹסֶלוֹ, תַּגִיד תָלוֹ רוֹאֶה שְׁתָה דּוֹחֵפתִי כּוֹלפַּם שֶׁמִּישׁוּ אוֹבֵר? מָתַה אוֹסֶלִי בּכָבָנָה שְׁתָה דּוֹרֵךְ אָלַי? כָּכָה אוּ אוֹסֶלוֹ. וְאָז הָחַתְכָת טַמְבַּל אָזֶה אוֹלֵכיוֹשֵׁב כֻּלּוֹ מַבְּסוּט מָצְמוֹ. חַתְכַת זֶבֶל בְּאִמָּשְׁלִי. אַחֲרֵיזֶה שָׁאַה אֲנִי אוֹבֵר בְּכִּכַּר רוֹמָה וְתְמִינִירוֹאֶה עוֹדְפַּם? תָטַמְבַּל אֵיךְ קוֹרִים אוֹתוֹ, מְחַרְטֵט תָסֵכֶל אִים אוֹד אֵזֶה פּוֹץ כָּמוֹאוּ. אָז אַכְשָׁו אָאוּ, חָבֵרשְׁלוֹ, אוֹסֶלוֹ, יָמָאָבּוּל לָמַה לוֹ סַמְתָּ אוֹד כַּפְתּוֹר בַּמְּאִיל שְׁךָ. כָּכָה אוּ אוֹסֶלוֹ. גַּמְכֵּן חַתְכַת זֶבֶל.

פילוסופי

הערים הגדולות, רק הן לבדן, מסוגלות להציג בפני התודעה הפנומנולוגית את מהותם האמִתית של צירופי מקרים בעלי היתכנות נמוכה בעולם הממשי. הפילוסוף המוצא את עצמו מפּעם לפעם בתוך אי־הקיום האבסורדי, העקר והתועלתני של קו S יכול להבחין באמצעות מבטו הנוקב, המשמש לו כעין שלישית, בהופעותיה הפרוביזוריות והדהויות של הכרה הֶדיוטית הלוקה בצוואר יוהרה ארוך ובמקלעת סרט כובעית החבויה מאחורי מָסך בערות. אותו נדון, נעדר כל אנטלכיה פנימית, עשוי לצלול לעתים למחוזות האימפרטיב הקטגורי, המופעל מתוך כוח או דחף חיים, ולטעון בטרוניה נגד אי־המוחשיות הנֵאו־ברקליאנית שבגוף החומרי, המכני, של נפש אחרת, המַשילה מעליה את תודעתה. אם כן, הגישה האתית הזאת גוררת, את חסר המוּדָעוּת מבּין השניים אל עבר רִיק ספקולטיבי שבּוֹ הוא מתפרט ליסודותיו הטבעיים, הראשוניים והמעוּותים.
במרבית המקרים המשך המחקר הפילוסופי יוביל להוכחה בפגישה שרירותית אך אָנַגוֹגִית עם אותה הישות, מלוּוה בהעתק מחויט ובלתי מהותני שלה עצמה, המייעץ לה, הוא, הדבר כשלעצמו, להתיק אל מפלס השׂכל הפועל את מושג כפתור המעיל הממוקם מבּחינה סוציולוגית נמוך מדי.

טַנקָה

הָאוֹטוֹבּוסּ בָּא
טַרְזןָ בְּכוֹבַע עוֹלֶה
רִיב מִתְגַּלֵּעַ
אַחַר כָּךְ בְּסַן לָזָר
כַּפְתּוֹר עוֹמֵד לְמִבְחָן

ארמיתא

בחד יוֹמא בשעתא דצהריא, באוטובוסא עמוסרבא. גוּברין יורדין. בְּגוֹ אוטובוסא אנא חָזֵי גברא בר־מוזריא אגב צווארא אָרֹכטוּבָא דְעילווֵי קרקפתֵיהּ כומתא בַּהֲדֵי חוּטָא. פתאומַי, הך זִבלא צְוֵיץ עילווי שכנֵיה, מאי? דְדָריך עילוֵוי כפּוֹתין דרגלאין בכוּלא פעמין דגוברין חולפין. אזרבא הוא חָזֵי כורסיא ריקא ודיושבתא בגו אוטובוסא פזיזא.

תַרתֵי שעתיא אחר הָך אנא חזי הך טיפוס שוּבא בְּבֵי רכַּבתא, מאי? סַנלזרין! ממלל אגב חברא דמייעץ לֵיהּ לְאוֹסוֹפֵי חד כפתורא דא שכמיתא.

בוטָני

לאחר שהִכּיתי שורש תחת חמנית קורנת להפליא, הצלחתי להישתל על דלעת שסללה דרכה קדימה לכיווּן שדה פרא. שם, התלבלב מולי דלוע מלא כרימון שגבעולו הצטמח מעליו כקנה סוּף מתוח; מעל לראש הכרוב שלו היתמר תרמיל מוקף חבלבל מטפּס. אותו לימון חמוץ החליט משום מה לכרות את הענף שעליו ישב והחל לעדור נגד לֶפת שנבטה בערוגותיו בטענה שהיא קוצרת את פַּקעותיו העדינות. איזה אגוז קשה! לאחר שליקט ערמונים ושאר ירקות ירד מהעץ שטיפּס עליו ושתל עצמו בחלקה מוּבֶרֶת.

מאוחר יותר התחקיתי על שורשיו ליד חממת סְפָר. הוא תכנן לטפּס כייחור של גרגיר החומוס, במעלֵה תפרחתו.

Comments are closed